הלכות תשעה באב ושאר תעניות [א] יסוד הצומות וזעקתם הוא שהנה הימים האלה הוא מש"ה וזכור את בוראך בימי בחורותך עד אשר לא יבאו ימי הרעה ואיתא במדרש בימי בחורותך כפי פשוטו יעשה תשובה בזמן הבחרות עד אשר לא יבואו ימי הרעה אלו ימי הזקנה וכו' ועוד שם נאמר על זמן החרבן בימי בחורותך עד שבחורותך קיימים ברית כהונה ולויה ומלכות עד אשר לא יבאו ימי הרעה של החרבן וכו' ולכן באו ענין דברי הצומות הללו מורכבים על שני עיקרים הללו לא מבעי' כי בכל יום תענית מאלו חייב כל אדם להיות נכנע לפני המקום ב"ה ולחשוב בדעתו דמה גרמו עונותינו ועונות אבותינו ומה גם לדעת מה מעשיו ולפשפש ולמשמש בהם וישוב אל ה' כי בזה ממהר הישועה ליחיד ולרבים כנודע והנה לא נעלם מעין כל קורא כי חרבן ב"ה נגזר מזמן אדה"ר בחטאו אשר חז"ל הגידו בפ' ויאמר לו איכה איכה כתיב רמז לו על חרבן ב"ה ונוסף עוד בזמן יאע"ה כדאיתא פ' וישלח דף ק"ע: וז"ל כי נגע בכף ירך יעקב וכו' ואמאי אקרי גיד הנשה כלומר גיד דאיהו מנשי לבני נשא מפולחנא דמאריהון ותמן הוא יצה"ר רביע וכו' ובגין כך לא יאכלו בנ"י את גיד הנשה וכו' בגין דאית בבר נש רמ"ח שייפין לקבל רמ"ח פקודין דאורייתא דאינון למעבד אתייהיבו ולקבל רמ"ח מלאכין דאתלבשת בהון שכינתא ושמא דילהון כשמ' דמאריהון ואית בבר נש שס"ה גידין ולקבליהון שס"ה פיקודין דלאו אינון אתייהיבו למעבד ולקבל שס"ה יומי שתא והא ט"ב חד מנהון דאיהו לקבל סמאל דאיהו חד מאינון מלאכין ובג"כ אמרה אורייתא לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה א"ת לאסגאה ט"ב דלא אכלין ביה ולא שתיין וכו' ויאבק איש עמו ולא אשכח בר ההוא גיד הנשה מיד תשש חיליה דיעקב וביומי שתא אשכח יום ט"ב דבי' אתתקף ואתגזר דינא עלנא ואתחרב בי מקדשא וכל מאן דאכיל בט"ב כאלו אכיל גיד הנשה עכ"ל הנה מבואר הענין מן המאמר על אודות תענית של ט"ב ואמנם יש לתת רמז לארבעה צומות הללו ואין המקרא חסר כלום כי מלת א"ת הוא ר"ת אב תשעה ומלת גיד אות גימל היינו ג' בתשרי ואות י' רמז לעשרה בטבת וכללות מלת גיד הרמז שלו בגי' י"ז שהוא מכוון לעומת י"ז בתמוז ועוד איתא בזוהר פ' שמות דף י"ב וז"ל ותצפנהו ג' ירחים אלין תלת ירחין דדינא קשיא שרייא בעלמא ומאי נינהו תמוז אב טבת הנה מבואר מכל המאמרים אלו כי זמנים הללו הם ימי הרעה והיו מוכנים לשנות הדין והרעה על ישראל ומה גם עתה בזמן החרבן והגלות שיש חיוב על האדם לענות הימים הללו בתענית והכנעה גדולה: [ב] אע"ג דכתיב בקרא בחדש הרביעי וכו' אשר נודע הוא כי חרבן בית ראשון היה העדר בסוד ה' ראשונה וחרבן בית שני הי' בסוד ה' שניה כדאי' בזוהר פ' פקודי דף רנ"ז וז"ל רזא דרזין דלא אתייהיב לאתגלאה בגין דלא אתמסר רזא בר לחכימי עליונין ווי אי אתגלי ווי אי לא אתגלי בגין דאיהו רזא מרזין עילאין דקב"ה אנהיג ביה עלמא בית ראשון קיימא בימי שלמה לקבל עלמא עילאה ואיהו אקריב בית ראשון ואשתמש כולא בבית קדש הקדשים אתר דאשתמש ביה שמשא בסיהרא וקיימא עלמא באשלמותא וכו' בית שני קיימא בבתי בראי וכו' והנה מבואר מזה המאמר היכן נרמזו שני בתים הללו ולפי כי זה הענין תלוי באות ה' כאמור ולכן אירעו בימים הללו ה' דברים רעים בי"ז בתמוז וחמשה דברים הרעים בט' באב ואע"ג שבראשונה הובקעה העיר בט' בו אין להתענות בו מפני שהרי חזר ונבנה ומה יש לנו עוד להתענו' על זה אבל באמת על זה ידוו הדווים על מה שהבקעה העיר בשניה שהרי עדיין אנחנו טמועים בבור גלות החיל הזה לא נוכל להרים ראש ולכן חרבן שני חמיר לן טפי על אורך הגלות ועל הדברים הרעים שנעשו כדאי' בחגיגה כתיב אלף אלפין ישמשוניה וכתיב היש מספר לגדודיו לא קשיא כאן בזמן שב"ה היה קיים כאן בזמן שאין ב"ה קיים הנה מבואר מזה המאמר בעבור חרבן ב"ה נתמעטו צבאות של מעלה ועוד שם נאמר בחגיגה כתיב שש כנפים שש כנפים לאחד וכתיב וארבע כנפים לאחד להם ומסיק לא קשיא כאן בזמן שב"ה היה קיים כאן שאין ב"ה קיים כביכול שנתמעטו כנפי החיות ונוסף על כל זה הוא מה שהובא בהקדמת התיקונים כצפר נודדת דא שכינתא נודדת מקינה מירושלם וכו' כן איש היינו ה' איש מלחמה נודד ממקומו ובדברי חז"ל כתוב למענכם שלחתי בבלה ואחז"ל גלו לבבל שכינה עמהם וכו' גלו לאדום שכינה עמהם שנא' ושב ה' אלהיך וכו' ונאמר מי זה בא מאדום וכו' ולכן מי הוא זה של יתן אל לבו להתענות בימים הללו ולהשפיל גאות יצרו הרע ועוד יתבונן מ"ש בברכות ג' משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הב"ה ושואג כארי אוי שחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי ושם נאמר מעשה דר' חנינא ע"ה שנכנס לחרבה להתפלל ושמע בת קול מנהמת כיונה ואומר' אוי שחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגלתי את בני לבין א"ה ובלי ספק כי כל הדברים הנעשים למטה בעולם הגשמי כך הוא נעשה למעלה כדמוכח מן הזוהר בכמה מקומות ולכן לענין שבירת הלוחות ופרחו האותיות כך נעשה למעל' גלות התורה ומה גם כאשר שרף אפסטמוס את התורה אז נמסרו סודותיה לחיצונים כנזכר במקומו וכאשר הובקעה העיר אז נמי למעלה נכנסו השונאים כדאי' פ' משפטים דף קי"ח ז"ל שור מועד בעלה עאל לבי מלכא רבוניה בד' אבות